אילן יוחסין

מעגל שלישי- סבים וסבתות

סבים וסבתות מצד אבי

סבתא שושנה

שם המשפחה של סבתי הוא טאקו קוצקי. מקור שם המשפחה טאקו הוא כינוי שבעבר היו הכוהנים עצבניים מאוד והיו אומרים בערבית "טארק אל באב" ומזה נולד שם המשפחה טאקו.

סבתי שינתה את שם משפחתה לקוצקי מפני שהתחתנה עם יעקוב קוצקי. את שמה הפרטי שינתה מסוהם לשושנה

שמות החיבה של סבתי הם שוש, סבתוש, תאתא ועוד...

שמות הוריה הם אפרים ז"ל ונעימה ז"ל. שם אחיותיה הם רבקה- רגינה, יוסף-אלברט, כרמלה-פרחה ורחל-שיר

כיום, סבתי כיום בת 69, ונולדה בתאריך 21.12.1948

*בזמנו לא כולם רשמו את תאריך לידתם אך עם דיבור עם הוריה הסתבר שיא נולדה בסביבות חג החנוכה אז היא אימצה את תאריך זה

נולדה בעיראק, בעיר בגדד

כמו שהוזכר, לסבתי יש 3 אחיות ואח 1, היא הקטנה ביותר

מכיוון שסבתי עלתה לארץ בגיל מוקדם, היא לא זכרה את ביתה , אז ניגשנו לשאול את אחותה רבקה.

ביתם היה מחוץ לעיר ליד פארק ירוק ופתוח בין 4 קומות: 2 מרתפים, גדול וקטן, חדר ישיבה עם סלון, חדר אוכל, חדר כביסה, מטבח, שירותים, חדרי שינה של ההורים והילדים וגינה פרטית משלהם.

התנאים שלהם היו טובים. מים זורמים, חשמל כל הזמן כו'

בביתם השפה הייתה ערבית-עיראקית

במשך שהותה בארץ עיראק, לאביו של סבתי היו עובדים לא יהודים ובנוסף גם עסקים, הוא שמר איתם קשר
מכיוון שסבתי עלתה לארץ מגיל שנתיים, היא לא זוכרת כל כך הרבה ולכן אין לה סיבה להתגעגע

משפחתה של סבתי עלתה לארץ מכיוון שסבתי סובלת משיתוק ילדים (פוליו), הוריה גילו שהיא חלתה בפוליו כשהתחילה ללכת בגיל שנה והוריה רצו לקנות לה את נעליה הראשונות , הם גילו שנעל אחת קטנה ונעל אחת בסדר. בגלל סיבה זו, הוריה עלו לארץ (הגיעו במטוס), סיפרו להם שבארץ יש רופאים מומחים בנושא. את הניתוח הראשון שלה עברה בגיל שנתיים בבלינסון. סבתי עלתה לארץ בגיל שנתיים

כאשר הגיעה לגיל 6, סבתי למדה איפה שאני למדתי, בבית ספר יהל"ם, בית ספר יהודי

כאשר הגיעה לבית ספר למדה עברית

בתקופת בית ספר הייתה לסבתי חבורה שבה הם שיחקו בבית ספר וגם אחרי בית הספר והזכרון מהחבורה הוא שביום העצמאות הם העלו הופעות ובאחד מן ההופעות שלושה חברים (כולל סבתי) שברו את היד

סבתי הייתה בתנועת ארגון, צופים. הם נהגו לשחק 3 מקלות, לשחק קלאס, לשחק בחמש אבנים, תופסת וכו'

ארגון זה קיים גם היום

את גיל התבגרותה עברה בערך בכיתה ז'-ח'

אמא של סבתי נהגה לתפור את בגדיהם מכיוון שהיו ילדים רבים

סבתי לא חגגה בת מצווה מכיוון שהיו בעיות כלכליות אך מה שסבתי זוכרת זה שבגיל המצוות אחותה רבקה התחתנה ואמה תפרה לה בגדים חדשים לכבוד המאורע

אירוע משפחתי שסבתי זוכרת הוא שאחותה רבקה וכרמל היו בהריון שתיהן ביחד ופעם לא היה טלפונים וסבתא הייתה כמו הטלפון. הן גרו אחת ליד השנייה וסבתא כל שאלה הייתה רצה לבית אח וחוזרת לבית שני עם תשובה. יום אחד כתבו לה פתקה "המים ירדו, מה עושים?" והתשובה הייתה מהר בית חולים. בהפרש של שלושה שבועות נולדו לסבתי 3 אחיינים.

זכרון נוסף הוא שבחופש הגדול כל משפחת סבתי היו אוספים את כל מטלטליהם, ילדיהם ונוסעים בטנדר גדול והיו נוסעים לכרמלה אחות של סבתי למצפה רמון והיו מבלים בכיף את החופש הגדול. היו ישנים אצלה ואצל שכניה בכיף רב.

בימי שישי נהגו המשפחה להיפגש אצל סבתא רבה שלי עם כל הילדים והנכדים שלה (17 נכדים) היו אוכלים ארוחת ערב, הופכים את הבית והלכים הביתה. אחת האחיות של סבתי הייתה נשארת לעזור בניקיון 

בכל חג היו נוהגים לאכול פאצ'ה- מעיים של פרה. סבתי זוכרת שלפני החגים אביה ואמה היו עובדים שבוע של על הפאצ'ה - שלושה ימים של ניקיונות וארעה ימים של בישול. כל אחד היה אוכל פאצ'ה אחד

המאכל המיוחד שסבתי אוהב הוא קובות, כל הסוגים

סבתי שומרת עד היום את הטבעת נישואין של אמה

מאורע שחל בצעירותה של סבתי היה מלחמת ההתשה שהתרחש בשנת 1956, שאח שלה בדיוק התגייס, משפחתה והיא היו מאוד מודאגים.

מאורע נוסף וקשה היה מותו של סבא רבה שלי, שבא עליהם בהפתעה בהיותו בן 60

כשסבתי הגיעה לגיל 18, היא החליטה שהיא חוגגת בגדול ומזמינה חברים, אחת מחברותיה אמרה שהיא מכירה מישהו שהיום הוא סבי שיכול להקרין סרטים

זה היה ביום שישי והיה ממש כיף ואז סבתי "מצאה חן" בעיניו. כשהגיע החלק של העוגה סבתי חתכה את העוגה וסבי אחז בידה ועזר לה לחתוך. 

החתונה נערכה בתאריך 25.1.1970 בבית החיל בת"א והוזמנו המון אנשים.

סבתי לא התגייסה לצבא, לא גייסו אותה מכיוון שהיה לה את השיתוק ילדים.

לאחר חתונתם של התפרנסו כזוג סבי המשיך לעבוד בתעשייה הסרטים וסבתי עבדה בדואר והמשיכה לבנק

ילדיהם ונכדיהם של סבתי

ילדה אפרת, הלידה 3 נכדים
ילד גל, הוליד נכד 1
ילד ערן (אבי), הוליד 3 נכדים

סבא יעקב

סבי, יעקב קוצקי, בן 67 בן בכור ויש לו אח בשם חנן בן 55 . להוריו קוראים בלה ז"ל ופיבל ז"ל

סבי נולד באי קפריסין ב-21.7.1947 במחנה מעצר של הבריטים , הוריו שעברו את השואה ניסו להגיע לארץ וסמוך לחיפה הבריטים תפסו אותם ולקחו אותם למחנה מעצר בכפריסין (לשם הגיעו העולים הבלתי חוקיים) ושם סבי נולד. סבי עלה לארץ בגיל ארבעה חודשים. בגלל שלהוריו היה קידומת לעלות לארץ ישראל, הם הגיעו בסוף שנת 1947. אח של סבו שהגיע בשנות ה-30 בנה להם בית על הירקון (הוא פעם היה גדול הקבלנים-בנה את גן החיות בתל אביב), הבית בנוי מחדר אחד גדול שבתוכו היה מיטות שינה , סלון, מטבח והשירותים והמקלחת היו מחוץ לבית. הזיכרון של סבי מהבית הוא שבגלל שהם גרו על שפת הירקון אז סבי היה מבלה בירקון את רוב יומו

סבי תחילה היה בבית ספר "לדוגמא", עבר לרמת אביב לבית ספר "אילנות ולבסוף לתיכון "חדש"

בתקופת בית הספר סבי עבד רק בחופש הגדול בשליחויות בבית ההסתדרות

סבי היה בתנועת נוער "השומר הצעיר" ברמת אביב שם הוא היה אוהב לצאת למכנות עבודה וטיולים רגליים. תנועה זו קיימת גם כיום.

סבי עבר את גיל ההתבגרות בתקופת התיכון ביחד עם חבורתו (חבורת מונטנה).  את בר המצווה של סבי חגגו באולם קטן הנקרא "תכלת" בשנקין פינת אחד העם והיו בה כ-60 אורחים.

זיכרון שאבי זוכר מגיל זה הוא שבפורים הייתה עדלאידע בתל אביב והיה אירוע צבעוני וכיף

סבא שלי זוכר את החתונה של ילדיו, את הולדתי והולדת כל נכדיו
דבר נוסף שהוא זוכר שאמו ז"ל הייתה מבשלת קציצות ועוגת מצות, מאכלים שכולם היו אוהבים

סבי נורא אהב את להקת הביטלס ואת אלביס פרסלי הזמר, אהב את כל השירים

בימי שבת הבילוי המשפחתי היה סביב הירקון כיוון שסבי היה עובד שם בהשטת הסירות, השכרת שירות וגם כי אהבו לעשות פיקניק, סבי היה נוהג לשחק גם כדורגל בימי שבת, עד היום הוא אוהד את קבוצת הפועל תל אביב- וכך גם אנחנו

במהלך צעירותו של סבי חל המבצע הסיני בשנת 1956, סבי זוכר שאוניה מצרית הגיעה לתל אביב והפגיזה וכולם הלכו למקלטים

סבי וסבתי הכירו ביום הולדתה של סבתי אשר חברה של סבי הביאה אותו ליום ההולדת שיקרין סרט (כעבודה) וכשהגיע זמן העוגה הוא אחז בידה ועזר לה לחתוך. מאז הם התחילו לצאת , סבתי לא אהבה את חברותו (מונטנה )כיוון שעישנו. בתאריך 25.1.1970 הם התחתנו בבית החייל שבתל אביב לשם הגיעו המון אורחים וגם חבריו של סבי מהפקות הסרטים, אנשים מוכרים כמו: אריק איינשטיין, זאב רווח, אורי זוהר, שלום חנוך ועוד.. סבי זוכר שלאחר החתונה הם הזמינו את שאר חבריהם שלא הוזמנו לחתונה וכיוון שבשעה מאוחרת הייתה עדיין מוזיקה הגיעה המשטרה אך מפני שראתה כמות כה גדול של מפורסמים וויתרה להם והלכה.

סבי עבד בתעשיית הסרטים הישראלית עד שנת 77 ובין היתר היה מנהל ההפקה של הסרט "השוטר אזולאי" ומנהל של "ישו כוכב עליון". היה שותף לתסריט של "אקסימו לימון". בשנת 77 הפך למפיק עצמאי וסרטו הראשון היה "הגונב מגנב פטור". בשנת 82 החליט סבי שהוא עובר להפקות בין לאומיות בשיתוף עם  הוליווד שם הפיק 20 סרטים. זיכרון מיוחד שיש לסבי הוא מהסרט שצולם ביפן בשיתוף עם הבי.בי.סי, זובין מהטה והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, הסרט נקרא "מזרח ומערב". זו הייתה חוויה גדולה מכיוון שאירחו אותו שם כאורח כבוד.

הילדים והנכדים של סבי:

ילדה אפרת, הולידה 3 נכדים
ילד גל, הוליד ילד 1
 ילד ערן (אבי), הוליד 3 נכדים

סבתא רבה בלה

בלה נולדה בשנת 1923 בסרביה בת ליעקב וחיה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הייתה בלה בת 16 וכשהגרמנים כבשו את סרביה החלה לברוח ביחד עם 2 אחיותיה (7 אחים ניספו בואה עוד קודם) והוריה. כשהם התחילו לברוח מהגרמנים הוריה של בלה נהרגו מאחת ההפצצות של הגרמנים שתי אחיותיה מתו לה בידיים ממחלות, היא נשארה יחידה ממשפחה של 12 נפשות. בסופו של דבר היא נתפסה בידי הנאצים הגרמנים ונשלחה למחנה עבודה שם למדה תפירה מקצוע שעבדה בו גם בארץ, וכאשר הצליחה לברוח, הצטרפה לפרטיזנים ושם הכירה את בעלה פייבל.

בתום המלחמה בלה ופייבל החליטו לעלות לארץ ישראל וחצו את האלפיים ברגל בשלג במטרה להגיע לנפולי ושם עלו על האנייה "מולדת" כשהתקרבו לחופיי חיפה תפסה אותם משלחת בריטית וגררו אותם לקפריסין למחנה מעצר ושם גם סבי נולד

סבא וסבתא מצד אימי

סבתא צופיה

סופיה, או בעברית צופיה דלריה, נקראה על שם אחות של אימה.

שם הוריה הם דוד ורחל ברכה, ואחיה הוא שבתאי ברכה, סבתי היא בת זקונים

סבתי נולד בתאריך ה-22.5.1946 בקיוסטנדיל, בולגריה.
היא חיה בבית קטן בשכונה קטנה ויהודית ותנאיה היו טובים. היא מתגעגעת עדיין לבולגריה
עלתה לארץ בגיל חמש באוניית נגבה. מכיוון שאמה, רחל, הייתה יהודייה, גם היא הייתה יהודיה ועלתה לארץ עם כל היהודים בשנת 1951.

בגיל 6 הלכה סבתי לבית ספר יהודי "נווה כיבוש" בפתח תקווה, ולאחר מכן עברה לעוד בית ספר יהודי, לפקידות, "הפטמן"
לסבתי היו מסיבות בית ספר כיתיתיות וטיולים. הייתה שתלטנית, תמיד בוועד הכיתה והמקהלה. הייתה ספורטאית וזכתה במדליות.

הייתה בתנועת נוער "נוער העובד", תנועה שקיימת עד היום
בתנועה זו היו עושים בעיקר קומזיצים וטיולים. סבתי נהנתה להיות שם

את גיל ההתבגרות עברה סבתי בגיל 14. סגנון הלבוש של סבתי היה צנועתי, הייתה לובשת, מכנסי ספורט ובעיקר שמלות
בתקופה זו למדה בתי לנגן באקורדיון ואהבה את זה. הייתה אוהבת ללכת לים.
בצעירותיה של סבתי לא היה נהוג לעשות בת מצוות, לכן לא עשתה

שמחה משפחתית שסבתי זוכרת בצעירותה היא חתונה של אחיה ולאחר מכן היא זוכרת את חתונתם של ילדיה ונכדיה

בחופשות ובחגים נהגה משפחת של סבתי לטייל בחיק הטבע, ללכת לים ולבקר משפחות
מאכל מיחד שהיה אהוב על משפחת של סבתי הוא פסטל (פשטידת בשר), סוגי מרקים וכו'
סבתי הייתה אוהב לאכול בורקסים וקציצות ברוטב עגבניות .
סבתי שמרה את השרשרת והטבעת של אמה

סבתי לא שירתה בצבא

בצעירותה של סבתי בנוסף, חל מבצע סיני, מלחמה עם מצרים


בשנת 1963 עבדה סבתי בבנק קופת עלייה ושם הכירה את בעלה לעתיד אברהם.
הם עבדו ביחד והיו ידידים, יצאו ביחד. הפכו לבני זוג בגיל 1964 וב-29.9.1965 התחתנו
החתונה נערכה ברחוב אבן גבירול בתל אביב.



המסר של סבתי הוא שאני הנכדה הכי חמודה שלה. שאני אהיה תלמידה טובה שיהיה לי בסיס טוב ללימודים מתקדמים יותר

לסבתי 3 ילדים ומהם 10 נכדים ונין

אלונה- הביא 3 נכדים
דודי- הביא 5 ילדים
משה- הביא 2 ילדים ונינה




סבא אברהם



אברהם דלריה, שמו נבחר על שם סבו.
שם הוריו הם עמליה ומשה דלריה. אח יחיד
נולד ב-8.10.1943 ברוסה, בולגריה

סבי נולד במהלך השואה

סבי היה בבית כפרי עם חצר, 3 חדרים. תנאיו היו רגילים אך השירותים היו בחצר.
שפת משפחתו הייתה בולגרית.
סביבתו הייתה מעורבת, חלקם היו משפחות יהודיות. היה למשפחתו קשרים גם עם לא יהודים

סבי עלה לארץ בשנת 1948, באונייה. סיבת העלייה הייתה מפני שמשפחתו והוא היו יהודים, והם עלו לארץ.

סבי היה בכיתה א-ג בבית ספר "ויצמן" ביפו
בכיתה ד-ה היה בבית ספר "יונה הנביא"
בכיתה ו-ח היה בבית ספר "דב אוז"
היה בתיכון "מונטיפיורי"
בתיכון נתן סבי שיעורים פרטיים לילדים ביסודי. בחופשות עבד בפחחות רכב ובמפעל לגלידה.
בכיתה א' רצו להקפיץ את סבי כיתה, מכיוון שידע חשבון עוד לפני כיתה א'. סבו לימד אותו


סבי עבר את גיל ההתבגרות מגיל 13. היו מתלבשים כמו קיבוצניקים. מכנסיים קצרים וסנדלים.
לסבי היה בר מצווה. הייתה לסבי עלייה לתורה בבית כנסת ומסיבה בבית
סבי זוכר שבגיל 10 נפטר סבו. סבי היה קשור אליו מאוד. הוא לימד אותו חשבון
משהו מיוחד שסבי זוכר הוא שאבו לא היה נוסע למקומות רחוקים, לא לבתי מלון, לא לבתי הבראה וכו'. המקום הכי רחוק היה פתח תקווה, לאחותו

בחופשות , שבתות וחגים נהגה המשפחה לבקר את בני משפחתם ולארח אותם.
היו נוהגים במשפחתו לאכול קבב. סבי היה נוהג להכין סלט עם הבנוכו של הלחם
זאת ועוד, סבי היה ילד מפתח. הוריו היו עובדים עד הערב והוא היה עצמאי. מכין שיעורים לבד, מכין אוכל וכו'. חסך כסף שבד בשבילו וקנה אופניים כדי לחסוך כסף נסיעה מהתיכון.
היה אוהב לקרוא ספרים ואנציקלופדיות ולשמוע שירים של יפה יקרוני ושונה דמארי. אהב את השיר "עגלה עם סוסה"

במהלך צעירותו, היה את מבצע סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ועוד..

סבי התגייס לצבא בשנת 1961, עבר קורס מ"כים (מפקד כיתה), המשיך לקורס קצינים ובתרגיל שהוא הוביל קיבל כדור בירך והתאשפז 3 חודשים בסורוקה, באר שבע.
השתחרר סדיר מהצבא.
 סבי עשה עשה גם מילואים. במלחמת ששת הימים במהלך שירותו תותח נ"מ (נכד מטוסים) שבו ירה לעבר מטוסים מצריים, הקנה התרסק וסבי איבד חלק גדול משמיעתו

לאחר פציעתו , התחיל לעבוד בבנק קופת העלייה ולאחר שנתיים עבר לבנק הפועלים שם עבד 32 שנה והשלים לימודי תואר בבנקאות. התחיל כפקיד זוטר והתקדם עד למנהל סניף ומדריך מפקח. בשנת 1996 פרש מהבנק ובשנת 1998 התחיל לעבוד כמנהל כספים במפעל מתכת. הוא עובד שם כ-18 שנה, עד היום.


במהלך עבודתו בקופת העלייה הכיר את אשתו לעתיד, צופייה. הם התיידדו, הפכו לבני זוג והתחתנו
29.9.1965. החתונה נערכה באולם "תחביב" בתל אביב


לסבי 3 ילדים ומהם 10 נכדים ונין

אלונה- הביא 3 נכדים
דודי- הביא 5 ילדים
משה- הביא 2 ילדים ונינה



המסר של סבי הוא להיות מאושרת ושיהיו לי חיים טובים.