ריפלקציה

נורא נהנתי לעשות את העבודה
גיליתי דברים רבים שלא ידעתי ורציתי לדעת.
נעזרתי רק בבת דודה שלי נויה
הרוב אני כתבתי בעצמי

כולם שיתפו פעולה ולכולם הקשבתי בהנאה רבה

שביל הנדודים של משפחתי

שביל הנדודים

אילן יוחסין

מעגל שלישי- סבים וסבתות

סבים וסבתות מצד אבי

סבתא שושנה

שם המשפחה של סבתי הוא טאקו קוצקי. מקור שם המשפחה טאקו הוא כינוי שבעבר היו הכוהנים עצבניים מאוד והיו אומרים בערבית "טארק אל באב" ומזה נולד שם המשפחה טאקו.

סבתי שינתה את שם משפחתה לקוצקי מפני שהתחתנה עם יעקוב קוצקי. את שמה הפרטי שינתה מסוהם לשושנה

שמות החיבה של סבתי הם שוש, סבתוש, תאתא ועוד...

שמות הוריה הם אפרים ז"ל ונעימה ז"ל. שם אחיותיה הם רבקה- רגינה, יוסף-אלברט, כרמלה-פרחה ורחל-שיר

כיום, סבתי כיום בת 69, ונולדה בתאריך 21.12.1948

*בזמנו לא כולם רשמו את תאריך לידתם אך עם דיבור עם הוריה הסתבר שיא נולדה בסביבות חג החנוכה אז היא אימצה את תאריך זה

נולדה בעיראק, בעיר בגדד

כמו שהוזכר, לסבתי יש 3 אחיות ואח 1, היא הקטנה ביותר

מכיוון שסבתי עלתה לארץ בגיל מוקדם, היא לא זכרה את ביתה , אז ניגשנו לשאול את אחותה רבקה.

ביתם היה מחוץ לעיר ליד פארק ירוק ופתוח בין 4 קומות: 2 מרתפים, גדול וקטן, חדר ישיבה עם סלון, חדר אוכל, חדר כביסה, מטבח, שירותים, חדרי שינה של ההורים והילדים וגינה פרטית משלהם.

התנאים שלהם היו טובים. מים זורמים, חשמל כל הזמן כו'

בביתם השפה הייתה ערבית-עיראקית

במשך שהותה בארץ עיראק, לאביו של סבתי היו עובדים לא יהודים ובנוסף גם עסקים, הוא שמר איתם קשר
מכיוון שסבתי עלתה לארץ מגיל שנתיים, היא לא זוכרת כל כך הרבה ולכן אין לה סיבה להתגעגע

משפחתה של סבתי עלתה לארץ מכיוון שסבתי סובלת משיתוק ילדים (פוליו), הוריה גילו שהיא חלתה בפוליו כשהתחילה ללכת בגיל שנה והוריה רצו לקנות לה את נעליה הראשונות , הם גילו שנעל אחת קטנה ונעל אחת בסדר. בגלל סיבה זו, הוריה עלו לארץ (הגיעו במטוס), סיפרו להם שבארץ יש רופאים מומחים בנושא. את הניתוח הראשון שלה עברה בגיל שנתיים בבלינסון. סבתי עלתה לארץ בגיל שנתיים

כאשר הגיעה לגיל 6, סבתי למדה איפה שאני למדתי, בבית ספר יהל"ם, בית ספר יהודי

כאשר הגיעה לבית ספר למדה עברית

בתקופת בית ספר הייתה לסבתי חבורה שבה הם שיחקו בבית ספר וגם אחרי בית הספר והזכרון מהחבורה הוא שביום העצמאות הם העלו הופעות ובאחד מן ההופעות שלושה חברים (כולל סבתי) שברו את היד

סבתי הייתה בתנועת ארגון, צופים. הם נהגו לשחק 3 מקלות, לשחק קלאס, לשחק בחמש אבנים, תופסת וכו'

ארגון זה קיים גם היום

את גיל התבגרותה עברה בערך בכיתה ז'-ח'

אמא של סבתי נהגה לתפור את בגדיהם מכיוון שהיו ילדים רבים

סבתי לא חגגה בת מצווה מכיוון שהיו בעיות כלכליות אך מה שסבתי זוכרת זה שבגיל המצוות אחותה רבקה התחתנה ואמה תפרה לה בגדים חדשים לכבוד המאורע

אירוע משפחתי שסבתי זוכרת הוא שאחותה רבקה וכרמל היו בהריון שתיהן ביחד ופעם לא היה טלפונים וסבתא הייתה כמו הטלפון. הן גרו אחת ליד השנייה וסבתא כל שאלה הייתה רצה לבית אח וחוזרת לבית שני עם תשובה. יום אחד כתבו לה פתקה "המים ירדו, מה עושים?" והתשובה הייתה מהר בית חולים. בהפרש של שלושה שבועות נולדו לסבתי 3 אחיינים.

זכרון נוסף הוא שבחופש הגדול כל משפחת סבתי היו אוספים את כל מטלטליהם, ילדיהם ונוסעים בטנדר גדול והיו נוסעים לכרמלה אחות של סבתי למצפה רמון והיו מבלים בכיף את החופש הגדול. היו ישנים אצלה ואצל שכניה בכיף רב.

בימי שישי נהגו המשפחה להיפגש אצל סבתא רבה שלי עם כל הילדים והנכדים שלה (17 נכדים) היו אוכלים ארוחת ערב, הופכים את הבית והלכים הביתה. אחת האחיות של סבתי הייתה נשארת לעזור בניקיון 

בכל חג היו נוהגים לאכול פאצ'ה- מעיים של פרה. סבתי זוכרת שלפני החגים אביה ואמה היו עובדים שבוע של על הפאצ'ה - שלושה ימים של ניקיונות וארעה ימים של בישול. כל אחד היה אוכל פאצ'ה אחד

המאכל המיוחד שסבתי אוהב הוא קובות, כל הסוגים

סבתי שומרת עד היום את הטבעת נישואין של אמה

מאורע שחל בצעירותה של סבתי היה מלחמת ההתשה שהתרחש בשנת 1956, שאח שלה בדיוק התגייס, משפחתה והיא היו מאוד מודאגים.

מאורע נוסף וקשה היה מותו של סבא רבה שלי, שבא עליהם בהפתעה בהיותו בן 60

כשסבתי הגיעה לגיל 18, היא החליטה שהיא חוגגת בגדול ומזמינה חברים, אחת מחברותיה אמרה שהיא מכירה מישהו שהיום הוא סבי שיכול להקרין סרטים

זה היה ביום שישי והיה ממש כיף ואז סבתי "מצאה חן" בעיניו. כשהגיע החלק של העוגה סבתי חתכה את העוגה וסבי אחז בידה ועזר לה לחתוך. 

החתונה נערכה בתאריך 25.1.1970 בבית החיל בת"א והוזמנו המון אנשים.

סבתי לא התגייסה לצבא, לא גייסו אותה מכיוון שהיה לה את השיתוק ילדים.

לאחר חתונתם של התפרנסו כזוג סבי המשיך לעבוד בתעשייה הסרטים וסבתי עבדה בדואר והמשיכה לבנק

ילדיהם ונכדיהם של סבתי

ילדה אפרת, הלידה 3 נכדים
ילד גל, הוליד נכד 1
ילד ערן (אבי), הוליד 3 נכדים

סבא יעקב

סבי, יעקב קוצקי, בן 67 בן בכור ויש לו אח בשם חנן בן 55 . להוריו קוראים בלה ז"ל ופיבל ז"ל

סבי נולד באי קפריסין ב-21.7.1947 במחנה מעצר של הבריטים , הוריו שעברו את השואה ניסו להגיע לארץ וסמוך לחיפה הבריטים תפסו אותם ולקחו אותם למחנה מעצר בכפריסין (לשם הגיעו העולים הבלתי חוקיים) ושם סבי נולד. סבי עלה לארץ בגיל ארבעה חודשים. בגלל שלהוריו היה קידומת לעלות לארץ ישראל, הם הגיעו בסוף שנת 1947. אח של סבו שהגיע בשנות ה-30 בנה להם בית על הירקון (הוא פעם היה גדול הקבלנים-בנה את גן החיות בתל אביב), הבית בנוי מחדר אחד גדול שבתוכו היה מיטות שינה , סלון, מטבח והשירותים והמקלחת היו מחוץ לבית. הזיכרון של סבי מהבית הוא שבגלל שהם גרו על שפת הירקון אז סבי היה מבלה בירקון את רוב יומו

סבי תחילה היה בבית ספר "לדוגמא", עבר לרמת אביב לבית ספר "אילנות ולבסוף לתיכון "חדש"

בתקופת בית הספר סבי עבד רק בחופש הגדול בשליחויות בבית ההסתדרות

סבי היה בתנועת נוער "השומר הצעיר" ברמת אביב שם הוא היה אוהב לצאת למכנות עבודה וטיולים רגליים. תנועה זו קיימת גם כיום.

סבי עבר את גיל ההתבגרות בתקופת התיכון ביחד עם חבורתו (חבורת מונטנה).  את בר המצווה של סבי חגגו באולם קטן הנקרא "תכלת" בשנקין פינת אחד העם והיו בה כ-60 אורחים.

זיכרון שאבי זוכר מגיל זה הוא שבפורים הייתה עדלאידע בתל אביב והיה אירוע צבעוני וכיף

סבא שלי זוכר את החתונה של ילדיו, את הולדתי והולדת כל נכדיו
דבר נוסף שהוא זוכר שאמו ז"ל הייתה מבשלת קציצות ועוגת מצות, מאכלים שכולם היו אוהבים

סבי נורא אהב את להקת הביטלס ואת אלביס פרסלי הזמר, אהב את כל השירים

בימי שבת הבילוי המשפחתי היה סביב הירקון כיוון שסבי היה עובד שם בהשטת הסירות, השכרת שירות וגם כי אהבו לעשות פיקניק, סבי היה נוהג לשחק גם כדורגל בימי שבת, עד היום הוא אוהד את קבוצת הפועל תל אביב- וכך גם אנחנו

במהלך צעירותו של סבי חל המבצע הסיני בשנת 1956, סבי זוכר שאוניה מצרית הגיעה לתל אביב והפגיזה וכולם הלכו למקלטים

סבי וסבתי הכירו ביום הולדתה של סבתי אשר חברה של סבי הביאה אותו ליום ההולדת שיקרין סרט (כעבודה) וכשהגיע זמן העוגה הוא אחז בידה ועזר לה לחתוך. מאז הם התחילו לצאת , סבתי לא אהבה את חברותו (מונטנה )כיוון שעישנו. בתאריך 25.1.1970 הם התחתנו בבית החייל שבתל אביב לשם הגיעו המון אורחים וגם חבריו של סבי מהפקות הסרטים, אנשים מוכרים כמו: אריק איינשטיין, זאב רווח, אורי זוהר, שלום חנוך ועוד.. סבי זוכר שלאחר החתונה הם הזמינו את שאר חבריהם שלא הוזמנו לחתונה וכיוון שבשעה מאוחרת הייתה עדיין מוזיקה הגיעה המשטרה אך מפני שראתה כמות כה גדול של מפורסמים וויתרה להם והלכה.

סבי עבד בתעשיית הסרטים הישראלית עד שנת 77 ובין היתר היה מנהל ההפקה של הסרט "השוטר אזולאי" ומנהל של "ישו כוכב עליון". היה שותף לתסריט של "אקסימו לימון". בשנת 77 הפך למפיק עצמאי וסרטו הראשון היה "הגונב מגנב פטור". בשנת 82 החליט סבי שהוא עובר להפקות בין לאומיות בשיתוף עם  הוליווד שם הפיק 20 סרטים. זיכרון מיוחד שיש לסבי הוא מהסרט שצולם ביפן בשיתוף עם הבי.בי.סי, זובין מהטה והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, הסרט נקרא "מזרח ומערב". זו הייתה חוויה גדולה מכיוון שאירחו אותו שם כאורח כבוד.

הילדים והנכדים של סבי:

ילדה אפרת, הולידה 3 נכדים
ילד גל, הוליד ילד 1
 ילד ערן (אבי), הוליד 3 נכדים

סבתא רבה בלה

בלה נולדה בשנת 1923 בסרביה בת ליעקב וחיה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הייתה בלה בת 16 וכשהגרמנים כבשו את סרביה החלה לברוח ביחד עם 2 אחיותיה (7 אחים ניספו בואה עוד קודם) והוריה. כשהם התחילו לברוח מהגרמנים הוריה של בלה נהרגו מאחת ההפצצות של הגרמנים שתי אחיותיה מתו לה בידיים ממחלות, היא נשארה יחידה ממשפחה של 12 נפשות. בסופו של דבר היא נתפסה בידי הנאצים הגרמנים ונשלחה למחנה עבודה שם למדה תפירה מקצוע שעבדה בו גם בארץ, וכאשר הצליחה לברוח, הצטרפה לפרטיזנים ושם הכירה את בעלה פייבל.

בתום המלחמה בלה ופייבל החליטו לעלות לארץ ישראל וחצו את האלפיים ברגל בשלג במטרה להגיע לנפולי ושם עלו על האנייה "מולדת" כשהתקרבו לחופיי חיפה תפסה אותם משלחת בריטית וגררו אותם לקפריסין למחנה מעצר ושם גם סבי נולד

סבא וסבתא מצד אימי

סבתא צופיה

סופיה, או בעברית צופיה דלריה, נקראה על שם אחות של אימה.

שם הוריה הם דוד ורחל ברכה, ואחיה הוא שבתאי ברכה, סבתי היא בת זקונים

סבתי נולד בתאריך ה-22.5.1946 בקיוסטנדיל, בולגריה.
היא חיה בבית קטן בשכונה קטנה ויהודית ותנאיה היו טובים. היא מתגעגעת עדיין לבולגריה
עלתה לארץ בגיל חמש באוניית נגבה. מכיוון שאמה, רחל, הייתה יהודייה, גם היא הייתה יהודיה ועלתה לארץ עם כל היהודים בשנת 1951.

בגיל 6 הלכה סבתי לבית ספר יהודי "נווה כיבוש" בפתח תקווה, ולאחר מכן עברה לעוד בית ספר יהודי, לפקידות, "הפטמן"
לסבתי היו מסיבות בית ספר כיתיתיות וטיולים. הייתה שתלטנית, תמיד בוועד הכיתה והמקהלה. הייתה ספורטאית וזכתה במדליות.

הייתה בתנועת נוער "נוער העובד", תנועה שקיימת עד היום
בתנועה זו היו עושים בעיקר קומזיצים וטיולים. סבתי נהנתה להיות שם

את גיל ההתבגרות עברה סבתי בגיל 14. סגנון הלבוש של סבתי היה צנועתי, הייתה לובשת, מכנסי ספורט ובעיקר שמלות
בתקופה זו למדה בתי לנגן באקורדיון ואהבה את זה. הייתה אוהבת ללכת לים.
בצעירותיה של סבתי לא היה נהוג לעשות בת מצוות, לכן לא עשתה

שמחה משפחתית שסבתי זוכרת בצעירותה היא חתונה של אחיה ולאחר מכן היא זוכרת את חתונתם של ילדיה ונכדיה

בחופשות ובחגים נהגה משפחת של סבתי לטייל בחיק הטבע, ללכת לים ולבקר משפחות
מאכל מיחד שהיה אהוב על משפחת של סבתי הוא פסטל (פשטידת בשר), סוגי מרקים וכו'
סבתי הייתה אוהב לאכול בורקסים וקציצות ברוטב עגבניות .
סבתי שמרה את השרשרת והטבעת של אמה

סבתי לא שירתה בצבא

בצעירותה של סבתי בנוסף, חל מבצע סיני, מלחמה עם מצרים


בשנת 1963 עבדה סבתי בבנק קופת עלייה ושם הכירה את בעלה לעתיד אברהם.
הם עבדו ביחד והיו ידידים, יצאו ביחד. הפכו לבני זוג בגיל 1964 וב-29.9.1965 התחתנו
החתונה נערכה ברחוב אבן גבירול בתל אביב.



המסר של סבתי הוא שאני הנכדה הכי חמודה שלה. שאני אהיה תלמידה טובה שיהיה לי בסיס טוב ללימודים מתקדמים יותר

לסבתי 3 ילדים ומהם 10 נכדים ונין

אלונה- הביא 3 נכדים
דודי- הביא 5 ילדים
משה- הביא 2 ילדים ונינה




סבא אברהם



אברהם דלריה, שמו נבחר על שם סבו.
שם הוריו הם עמליה ומשה דלריה. אח יחיד
נולד ב-8.10.1943 ברוסה, בולגריה

סבי נולד במהלך השואה

סבי היה בבית כפרי עם חצר, 3 חדרים. תנאיו היו רגילים אך השירותים היו בחצר.
שפת משפחתו הייתה בולגרית.
סביבתו הייתה מעורבת, חלקם היו משפחות יהודיות. היה למשפחתו קשרים גם עם לא יהודים

סבי עלה לארץ בשנת 1948, באונייה. סיבת העלייה הייתה מפני שמשפחתו והוא היו יהודים, והם עלו לארץ.

סבי היה בכיתה א-ג בבית ספר "ויצמן" ביפו
בכיתה ד-ה היה בבית ספר "יונה הנביא"
בכיתה ו-ח היה בבית ספר "דב אוז"
היה בתיכון "מונטיפיורי"
בתיכון נתן סבי שיעורים פרטיים לילדים ביסודי. בחופשות עבד בפחחות רכב ובמפעל לגלידה.
בכיתה א' רצו להקפיץ את סבי כיתה, מכיוון שידע חשבון עוד לפני כיתה א'. סבו לימד אותו


סבי עבר את גיל ההתבגרות מגיל 13. היו מתלבשים כמו קיבוצניקים. מכנסיים קצרים וסנדלים.
לסבי היה בר מצווה. הייתה לסבי עלייה לתורה בבית כנסת ומסיבה בבית
סבי זוכר שבגיל 10 נפטר סבו. סבי היה קשור אליו מאוד. הוא לימד אותו חשבון
משהו מיוחד שסבי זוכר הוא שאבו לא היה נוסע למקומות רחוקים, לא לבתי מלון, לא לבתי הבראה וכו'. המקום הכי רחוק היה פתח תקווה, לאחותו

בחופשות , שבתות וחגים נהגה המשפחה לבקר את בני משפחתם ולארח אותם.
היו נוהגים במשפחתו לאכול קבב. סבי היה נוהג להכין סלט עם הבנוכו של הלחם
זאת ועוד, סבי היה ילד מפתח. הוריו היו עובדים עד הערב והוא היה עצמאי. מכין שיעורים לבד, מכין אוכל וכו'. חסך כסף שבד בשבילו וקנה אופניים כדי לחסוך כסף נסיעה מהתיכון.
היה אוהב לקרוא ספרים ואנציקלופדיות ולשמוע שירים של יפה יקרוני ושונה דמארי. אהב את השיר "עגלה עם סוסה"

במהלך צעירותו, היה את מבצע סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ועוד..

סבי התגייס לצבא בשנת 1961, עבר קורס מ"כים (מפקד כיתה), המשיך לקורס קצינים ובתרגיל שהוא הוביל קיבל כדור בירך והתאשפז 3 חודשים בסורוקה, באר שבע.
השתחרר סדיר מהצבא.
 סבי עשה עשה גם מילואים. במלחמת ששת הימים במהלך שירותו תותח נ"מ (נכד מטוסים) שבו ירה לעבר מטוסים מצריים, הקנה התרסק וסבי איבד חלק גדול משמיעתו

לאחר פציעתו , התחיל לעבוד בבנק קופת העלייה ולאחר שנתיים עבר לבנק הפועלים שם עבד 32 שנה והשלים לימודי תואר בבנקאות. התחיל כפקיד זוטר והתקדם עד למנהל סניף ומדריך מפקח. בשנת 1996 פרש מהבנק ובשנת 1998 התחיל לעבוד כמנהל כספים במפעל מתכת. הוא עובד שם כ-18 שנה, עד היום.


במהלך עבודתו בקופת העלייה הכיר את אשתו לעתיד, צופייה. הם התיידדו, הפכו לבני זוג והתחתנו
29.9.1965. החתונה נערכה באולם "תחביב" בתל אביב


לסבי 3 ילדים ומהם 10 נכדים ונין

אלונה- הביא 3 נכדים
דודי- הביא 5 ילדים
משה- הביא 2 ילדים ונינה



המסר של סבי הוא להיות מאושרת ושיהיו לי חיים טובים.

פרק שני- הוריי

אמא

שם אימי הוא אלונה, ושם משפחת דלריה עד לפני שהתחתנה, כיום קוצקי.

שם המשפחה דלריה, זהו שם ייחודי למשפחה שלנו ואין אותו למשפחות אחרות

שמה היה אלונה מאז שהיה תינוק, שמה חסר משמעות

שמות חיבה

כשאימי הייתה ילדה האחים שלה קראו לה "חצקונית" מהסיבה שנדבקה אליהם כמו חצקון. 

חבריה קוראים לה לוני, אלוני ונונה.. מתוך מתיקות.

אבי, ערן, קרא לה סטוייץ מכיוון שהיא ממוצע בולגרי כמו השחקן חריסטו סטויצ'קוב

אני ואחותי קוראות לה מאמו

לידה

אימי נולדה בתאריך 75\8\30, כ"ג באלול התשל"ה בבית חולים בלינסון, פ"ת, בישראל

בית אימי

אימי גרה בילדותה בבניין רב קומות. היא הייתה בקומה 2, בבת ים.

הורייה רכשו דירה ברשל"צ והחוזה מכירה נגמר. הם שהו במלון 3 חודשים.

כאשר אימי הייתה בת 16 משפחת עברה לגור בדירת דו פלקס. הדירה בת 5 חדרים. הם חיו בתנאים מצויינים. לאמא שלי הייתה יחידת דיור בקומה השנייה עם שירותים ומקלחת צמודים. 

בזמן שהותה בבית הפר, עבדה אימי מידי פעם כבייביסיטר לילדים של השכנים. בתיכון במשך תקופה מסוימת עבדה גם כבייביסיטר לילדים של גילי לנדאו- שחקן כדורגל בהפועל ר"ג שהיום הוא המאמן. עבודה זו לא באה על חשבון הלימודים 
בכיתה יב' אימי למדה עיצוב אופנה. פרויקט הגמר שלהם היה שמלת ערב. מי שבדק את השמלות היו מעצבי אופנה בארץ. השמלה של אימי הייתה היחידה שנמכרה ב-250 ש"ח, והשאר לא נמכרו. לבסוף קיבלה הצטיינות במגמת אופנה.
גיל ההתבגרות

• את גיל ההתבגרות עברה אימי במהלך הבית ספר.

• כמו רוב הילדים, לאימי הייתה אפשרות בחירה לבחור בין ארוע בת מצווה לבין טיסת נופש בחו"ל. היא בחרה טיסת נופש ומשפחת טסה לנופש בארופה.

• בגיל זה, אימי אהבה לשמוע את שנות ה-80, טראנס ומזרחית ים תיכונית.

• ביסודי עברה אימי את מלחמת המפרץ: בשנת 1991, מלחמה עם עיראק. באותו הזמן גרה אימי בבת ים והסתגרו בבתים. כל פעם שנשמעה אזעקה המשפחה של אימי שמה מסכות אב"ק. היו אוטמים את חדרה בגלל שהיה באמצע הבית (ללא קיר חיצוני) והיה די גדול. סה"כ לא נפלו הרבה טילים באזורה.

• חבריה של אימי היו לרוב מהשכונה כי הילדים מהיסודי היו רחוקים ממגוריה. החבר'ה של אימי היו מאוד מגובשים. עיקר חבריה היו בנים. אימי הייתה סוג של "טום בוי".

סגנון הלבוש 
בתקופת ההתבגרות לבשה אימי בגדים צמודים, לרוב מכנס פדלפון- מכנס צמוד ולמטה מתרחב וחולצה צמודה. בגיל התיכון לבשה בעיקר בגדים בצבע לבן, שחור וחום.
חוויות מגיל ההתבגרות
אמי הייתה מרבה לשחק עם חבריה בחצרות בית הספר ליד הבית ספר (לא בית ספר שלמדה בו)  הייתה שם מגלשה והמשחק היה שכל מי שעולה צריך לשלם באבן. נאספו הרבה אבנים על המגלשה ומכיוון שלא היה מקום, אחד הילדים זרק את כל האבנים ולא ראה שאימי למטה. נפל עליה אבן גדולה והיא פתחה את הגבה והתעלפה.
 חוויה נוספת- אימי ועוד כמה חברים שיחקו על סוחך שהיה בגן הילדים שהיה מתחת בית מגורים. השכנים התעצבנו  וקראו למשטרה, הגיעו שני שוטרים ולקחו את כל החמישה ילדים למשטרה ושחררו אותם רק שההורים הגיעו. אבא של אימי נורא התבייש ונתן לה עונש לא לצאת מהבית שבוע ובלי חברים
הנשיקה הראשונה של אימי הייתה עם שרון. הוא היה חבר שלה מכתה ח' עד י"ב כאשר התגייסה עזבה אותו.

תנועות נוער
אימי הצטרפה לתקופה קצרה לבית"ר תנועות נוער.


משפחה
כשסבא של אימי נפטר, הודיעו זאת לאימי והיא התעלפה. היא הייתה מאוד קשורה אליו עד כדי כך שהתאריך לידה המשוער של אימי היה בתאריך שהוא נפטר ובתאריך יום ההולדת שלו . 

בית הספר

בתי ספר שאימי הייתה היו
בית ספר "אביבים"- כיתות א-ג
בית ספר "סוקולוב" - כיתות ד-ח
תיכון מקצועי "אורט רמת יוסף"- כיתות ט-יב

ארוע של אימי שחל בכיתה ו' היה חרם כיתתי.

החרם היה בדיחה של החבר'ה. כמעט וכל הכיתה לא דיברה עם אימי והיו לועגים לה. מכיוון שיש לאימי נקודת חן על הלחי, תלמידי הכיתה היו מציירים נקודת חן על הלחי ומוסיפים עליה שערות כי הם החליטו שבעתיד יהיה לה שערות על הנקודה. לקראת המחצית השנייה של הלימודים היה טיול שנתי עם שינה ואימי שמעה מהחברה שלה שהולכים לצייר לה על הפנים. אימי לא סיפרה להוריה כלום על החרם והיא לא רצתה ללכת לטיול ולא ידעה מה להגיד  להורים כשלא יבינו למה. "למזלה" יום לפני הטיול סבתא שלה נפטרה והיא שמחה ולא הלכה לטיול.

אחרי הטיול כל בני הכיתה הגיעו הביתה של אימי לנחם אותה, היא נהייתה החברה הכי טובה של מלכת הכיתה ונהפכה למקובלת.

כאשר אימי ואבי התחתנו, אמא של שרון ראתה את אבא שלי, ואמרה שהוא דומה לשרון הבן שלה.

תנועה זו נהגה לקיים מפגשים לגיבוש, משחקי יצירה והרבה שירים של השבט

תנועה זו כבר לא קיימת

אמא ואבא של אימי- אברהם וצופיה .

שני אחים- דודי (הסנדביץ') ומוצי (הבכור) .

אימי הקטנה ביותר, בת זקונים .

הווי משפחה

לאחיה של אימי היו בריתה וחתונה, לאחיינים היו בריתות
ארוע נוסף הוא החתונה של הבת של האח הבכור של אימי ונולדה לה ילדה .

מנהג קבוע הוא שכל שישי היו מתכנסים לארוחת ערב, כל המשפחה המורחבת.
בנוסף, מדי פעם היו טסים לחו"ל והיו נפגשים בפארק .

מאכל אהוב שסבתא של אימי ז"ל הייתה מכינה היה בורקס וגולש ,
מאכל אהוב של אימי היה חמין - עד היום .

שיר אהוב של אימי הוא שיר הנושא של הסרט "אהבה בשחקים" של טום קרוז take my breath away .




היכרות, נישואין ומתחתנים!


אימי הלכה עם חברותיו לדאנס בר. חברתה התחילה עם אבא שלי וכשאמא באה' הוא ביקש מהחברה איתו הטלפון של אימי. אמא בהתחלה לא כל כך רצתה אותו, אך לקחה את הטלפון שלו. במועד אחר רצו החברות שוב לצאת אך לא היה להן איך ליסוע (לאמא לא היה רישיון) אז התקשרה לאמא בכדי שיסיע את כל החברות. מאז ועד היום הם ביחד. אבא היה רומנטיקן, היה פותח את הדלת ומביא לאמא את הג'קט שהיה לה קר' בימי שישי שהיה מתארח, היה מביא לאמא פרחים, ולצבא היה מביא לה שוקולד.

אבא פחד ממוסד נישואין ובגלל זה הורי היו חברים 6 שנים. בערב יום שיש אצל סבתא בבית, אמא הוציאה בקבוק יין מהארון ואמרה תגידו מזל טוב מתחתנים. אבא התבייש אבל לא הייתה לו ברירה.

את החתונה ארגנה אימי לבד עם החברות
הם התחתנו בתאריך 00\12\7, י' בכסלו התשס"א
החתונה הייתה בשפיים, בקירות שקופים , הגן השקוף. השתתפו כ-400 אורחים וחצי מהם לפחות, היו צעירים. כל הדרך לחופה אימי בכתה ואבא התרגש נורא.



צבא

אימי שירתה בצריפין בחיל הקשר. הייתה בתפקידה משק"ית תקנים (הקצאת מכשירי קשר לגדודים בשטח) .
שירתה בשנים 1994-1995.


עבודה ולימודים


אימי עבדה אחרי הצבא בבית דפוס כעבודה מועדפת במשך שנתיים. לאחר מכן עבדה  בחברת ביטוח הראל בתפקיד מסלקת תביעות גוף (מפצה נפגעי ת"ד) , עד היום
בנוסף עברה אימי קורסים והדרכות בתוך החברה עצמה .





אבי

שם אבי ועל הלידה
אבי נולד בניתוח קיסרי. לאחר שהיה במצוקה


כינויים לאבי
חבריו של אבי לעבודה קוראים לא קוץ.


הבית
הבית של אבא שלי היה ברמת גן ברחוב ידידיה 4.

בית ספר
אבא שלי היה בבית ספר יסודי הלל ומשם עבר ל"אורה מודיעין"

במהלך 3 שנים, אבא שלי עבר 4 תיכונים.

סיפורים מעניינים של אבי
בכיתה י' בפורים, אבא וחבריו התחפשו לשוטרים והחליטו לקשור לגדר עם אזיקים ילדה מהכיתה במשך 3 שעות!!!

סיפור נוסף הוא שבכיתה י"א אבא שלי קפץ ראש לכינרת ופתח את הראש.

גיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות של אבי התחיל בגיל 14

הבר מצווה של אבא שלי הייתה קטנה וצנועה מהסיבה שסבא שהיה מאוד מחובר אליו, נפטר חצי שנה לפני. היה כיף לפגוש את כולם אך עדיין עברה התחושה שבא של אבא לא נמצא

בתקופת הנוער אבא שלי תמיד היה מקובל. היה השטותניק של הכיתה וכולם צחקו ממנו 

תנועת נוער
אבא שלי היה בתנועת נוער צופים

לאבי קוראים ערן, נולד בשנת 1971 ב-24.12

קראו לו ערן על כך שנולד והיה ערני

שם המשפחה של אבי הוא קוצקי. השם נקבע על ידי רב מאוד חשוב ביהדות. הרב מקוץ שהיה אחד ממנהיגי חסידות גור. ואנו ההמשך של השושלת

אנו במשפחה קוראים לו צ'וצקלה ואנחנו קוראים לו אבוש ובושי

הבית היה בעל 3 חדרים. האווירה הייתה משפחתית וחמה

באותה תקופה עבד אבא שלי בלונה פארק ובמסעדה של דודתי

סגנון הלבוש היה בסגנון שנות ה-80

התנועה הייתה מבחינת אבא שלי דבר מאוד מהנה וכל פעם אבי חיכה לטיול השנתי

הבית
לאבא שלי 2 אחים: גל ואפרת

גל היה הקטן ביותר, והיה כמו בנו של אבא שלי. היה משקיע בו המון
אפרת היא האמצעית. כאשר הם התבגרו, הם התחברו יותר ויותר.


נישואין
אבי אהב באימי את הכיפיות בה. היה כיף להיות בחברתה

מבחינת הפרנסה, הכל היה שווה בשווה. אבא דאג לעניינים הכספיים אך שילמו הכל חצי חצי

לאמא ואבא שלי היה כלב אמסטף וכאשר נולדתי היו צריכים ליפרד ממנו. אבא שליבכה המון כאשר נפרד ממנו. הוא היה כמו בנם הבכור

עבודה ולימודים
אבא שלי עובד כיום כמפיק ותוכניות טלוויזיה וקולנוע
תחום זה עניינן אותו. זו לא עודה קבועה ולא צריך לשבת במשרד כל היום. מטיילים ומצלמים במקומות שונים בעולם



אירועים היסטוריים
אבא חווה בתור ילד את מלחמת לבנוון הראשונה. מלחמה זו הייתה מאו קשה. כל לילה היו הרוגים. זה היה מצער
ארוע נוסף היה רצח רבין. אבא שלי שמע את נאום רבין והסכים בדרכו וחשב שהולך להביא אותנו לתקופה טובה. ןטז הגיע הארוע המצער, הרצח



צה"ל
אבא שלי היה בצה"ל בין השנים 1990-1993.
הוא שירת ביחידת נ"מ אשר הייתה אחראית על הגעת ושינוע טילי הפטריות במהלך מלחמת המפרץ הראשונה

מאז תקופת הצבא אבא שלי הפך לבוגר, הפסיק להיות שטותניק והתסתכל על החיים בצורה שונה
אבי ומפקדו התחברו ונשארו חברים עד היום



היחסים של אבי ושלי
אני אובא שלי זה קשר מיוחד.
אני אומרת, שזכיתי באב שאין לכל אחד. תורם לזולת, אכפתי ןלא חושב רק על עצמו.
הוא משקיע בי המון ותומך גם שלא כל הולך.
אני והוא מחוברים מאוד.  הקשר שלנו הוא יותר מאבא וילדה. הוא גם אוזן קשבת וחבר וחברה.
מאז שהייתי קטנה, יש לנו הסכם. אף אחד לא אוהב את השני יותר.



המסר של אבא שלי הוא שאני אהיה מאושרת ושתמיד אדאג לא לפגוע באחרים



















אחותי



לאחותי קוראים רותם ושם המשפחה שלה הוא קוצקי
על השם של אחותי היו התלבטויות, רצו לקרוא לה גם הדר כי היא נולדה בחודש אדר.
אחותי נולדה ב-3\3 בשנת 2006, בתל השומר, במשקל 2.750 ק"ג. התאריך שלה נפל על חג פורים
היא גדלה בגן "אחר", עברה לגן רקפת ומשם לבית ספר יהל"ם
בבית ספר היא תלמידה טובה, סקרנית וכשהיא היא מחליטה שהיא לומדת, היא לוקחת את זה עד הסוף וציוניה נאים, אפילו עברה את שלב א' של המחוננים.
תחביבה של אחותי הם לעשות כושר לעצמה, לשמוע שירים של ראפרים ולשחק כדוריד, כדורגל ולרקוד.
כיום, אחותי בת 10, בכיתה ד', ילדה קופצנית, חסרת תקנה ומלאת אנרגיה
מכיוון שאחותי עדיין קטנה, היא גרה בבית עם כל המשפחה ונהנת מכך.
חבריה של אחותי הם מהבית ספר, והיא מארחת אותם בביתנו.
כמו רוב חבריה של אחותי, היא מעריצה את ארז שרון, "איזי"
אחותי שואפת להיות שחקנית, כמו "דר זוזובסקי"

בכתה א' חלתה אחותי במחלת הנשיקה במהלך חודש שלם.

כל הזמן החום היה בקרב 40 מעלות, וישנה כל הזמן. המחלה גרמה לה לא לעשות כמעט כלום, ולכן ירדה הרבה במשקל.



רותם נולדה כג'ינג'ית עם עיניים כחולות
ועכשיו, רותם בעלת עיניים ירוקות, שיער שטני, ארוך ומטולטל מלא בבקבוקים

לי ולאחותי יחסים מיוחדים. קודם כל, מאז גיל קטן ישנו ביחד.
שתינו היינו שטותניקיות ואהבנו לבלות ביחד.
אנו בדרך כלל רבות ואחרי שנייה מתנהגות כאילו לא קרה כלום.
מה שבטוח, אנו יודעות שאי אפשר בלעדינו, יש לנו נוכחות ואנחנו מרגשות ותומכות אחת בשנייה





אחי

לאחי קוראים יואב,
שמו נקבע על פי כך שאני הצעתי את השם ואהבתי אותו, כאשר רצינו לדעת איך לקרוא לו נזכרתי גם בילד מהחוג שהיה לי שקראו לו יואב. 
יואב נולד בשנת 2011 בתל השומר, הוא שקל 2.950
אחי בעל עיניים חומות וגדולות, שיער קצר בצבע ג'ינג'י!
אני מאוד אוהבת את אחי, הוא מיוחד מאוד

בגיל 8 חודשים, נגע אחי במפזר חום ונכבה.ידיו היו מלא שלפוחיות במשך כמה שבועות.

על שמו היו התלבטויות. רצו לקרוא לו מתן או יובל.

תחילה, הוא היה בגן נעמת ואחר כל עבר לגן צפתי.

תחביביו של אחי הם לשחק במספרים ובאותיות באנגלית, לצייר ולשיר

כיום, אחי בן 5, עדיין קטן ולכן גר עם כל המשפחה

כבר מגיל 4 וחצי ידע לקרוא ולכתוב

אני בדרך כלל לוקחת אותו מההסעה בחזרה הביתה. אני מטפלת בו ולוקחת עליו אחריות. הוא מחזיר אהבה לכל מי שנותן לו אהבה.