פרק שני- הוריי

אמא

שם אימי הוא אלונה, ושם משפחת דלריה עד לפני שהתחתנה, כיום קוצקי.

שם המשפחה דלריה, זהו שם ייחודי למשפחה שלנו ואין אותו למשפחות אחרות

שמה היה אלונה מאז שהיה תינוק, שמה חסר משמעות

שמות חיבה

כשאימי הייתה ילדה האחים שלה קראו לה "חצקונית" מהסיבה שנדבקה אליהם כמו חצקון. 

חבריה קוראים לה לוני, אלוני ונונה.. מתוך מתיקות.

אבי, ערן, קרא לה סטוייץ מכיוון שהיא ממוצע בולגרי כמו השחקן חריסטו סטויצ'קוב

אני ואחותי קוראות לה מאמו

לידה

אימי נולדה בתאריך 75\8\30, כ"ג באלול התשל"ה בבית חולים בלינסון, פ"ת, בישראל

בית אימי

אימי גרה בילדותה בבניין רב קומות. היא הייתה בקומה 2, בבת ים.

הורייה רכשו דירה ברשל"צ והחוזה מכירה נגמר. הם שהו במלון 3 חודשים.

כאשר אימי הייתה בת 16 משפחת עברה לגור בדירת דו פלקס. הדירה בת 5 חדרים. הם חיו בתנאים מצויינים. לאמא שלי הייתה יחידת דיור בקומה השנייה עם שירותים ומקלחת צמודים. 

בזמן שהותה בבית הפר, עבדה אימי מידי פעם כבייביסיטר לילדים של השכנים. בתיכון במשך תקופה מסוימת עבדה גם כבייביסיטר לילדים של גילי לנדאו- שחקן כדורגל בהפועל ר"ג שהיום הוא המאמן. עבודה זו לא באה על חשבון הלימודים 
בכיתה יב' אימי למדה עיצוב אופנה. פרויקט הגמר שלהם היה שמלת ערב. מי שבדק את השמלות היו מעצבי אופנה בארץ. השמלה של אימי הייתה היחידה שנמכרה ב-250 ש"ח, והשאר לא נמכרו. לבסוף קיבלה הצטיינות במגמת אופנה.
גיל ההתבגרות

• את גיל ההתבגרות עברה אימי במהלך הבית ספר.

• כמו רוב הילדים, לאימי הייתה אפשרות בחירה לבחור בין ארוע בת מצווה לבין טיסת נופש בחו"ל. היא בחרה טיסת נופש ומשפחת טסה לנופש בארופה.

• בגיל זה, אימי אהבה לשמוע את שנות ה-80, טראנס ומזרחית ים תיכונית.

• ביסודי עברה אימי את מלחמת המפרץ: בשנת 1991, מלחמה עם עיראק. באותו הזמן גרה אימי בבת ים והסתגרו בבתים. כל פעם שנשמעה אזעקה המשפחה של אימי שמה מסכות אב"ק. היו אוטמים את חדרה בגלל שהיה באמצע הבית (ללא קיר חיצוני) והיה די גדול. סה"כ לא נפלו הרבה טילים באזורה.

• חבריה של אימי היו לרוב מהשכונה כי הילדים מהיסודי היו רחוקים ממגוריה. החבר'ה של אימי היו מאוד מגובשים. עיקר חבריה היו בנים. אימי הייתה סוג של "טום בוי".

סגנון הלבוש 
בתקופת ההתבגרות לבשה אימי בגדים צמודים, לרוב מכנס פדלפון- מכנס צמוד ולמטה מתרחב וחולצה צמודה. בגיל התיכון לבשה בעיקר בגדים בצבע לבן, שחור וחום.
חוויות מגיל ההתבגרות
אמי הייתה מרבה לשחק עם חבריה בחצרות בית הספר ליד הבית ספר (לא בית ספר שלמדה בו)  הייתה שם מגלשה והמשחק היה שכל מי שעולה צריך לשלם באבן. נאספו הרבה אבנים על המגלשה ומכיוון שלא היה מקום, אחד הילדים זרק את כל האבנים ולא ראה שאימי למטה. נפל עליה אבן גדולה והיא פתחה את הגבה והתעלפה.
 חוויה נוספת- אימי ועוד כמה חברים שיחקו על סוחך שהיה בגן הילדים שהיה מתחת בית מגורים. השכנים התעצבנו  וקראו למשטרה, הגיעו שני שוטרים ולקחו את כל החמישה ילדים למשטרה ושחררו אותם רק שההורים הגיעו. אבא של אימי נורא התבייש ונתן לה עונש לא לצאת מהבית שבוע ובלי חברים
הנשיקה הראשונה של אימי הייתה עם שרון. הוא היה חבר שלה מכתה ח' עד י"ב כאשר התגייסה עזבה אותו.

תנועות נוער
אימי הצטרפה לתקופה קצרה לבית"ר תנועות נוער.


משפחה
כשסבא של אימי נפטר, הודיעו זאת לאימי והיא התעלפה. היא הייתה מאוד קשורה אליו עד כדי כך שהתאריך לידה המשוער של אימי היה בתאריך שהוא נפטר ובתאריך יום ההולדת שלו . 

בית הספר

בתי ספר שאימי הייתה היו
בית ספר "אביבים"- כיתות א-ג
בית ספר "סוקולוב" - כיתות ד-ח
תיכון מקצועי "אורט רמת יוסף"- כיתות ט-יב

ארוע של אימי שחל בכיתה ו' היה חרם כיתתי.

החרם היה בדיחה של החבר'ה. כמעט וכל הכיתה לא דיברה עם אימי והיו לועגים לה. מכיוון שיש לאימי נקודת חן על הלחי, תלמידי הכיתה היו מציירים נקודת חן על הלחי ומוסיפים עליה שערות כי הם החליטו שבעתיד יהיה לה שערות על הנקודה. לקראת המחצית השנייה של הלימודים היה טיול שנתי עם שינה ואימי שמעה מהחברה שלה שהולכים לצייר לה על הפנים. אימי לא סיפרה להוריה כלום על החרם והיא לא רצתה ללכת לטיול ולא ידעה מה להגיד  להורים כשלא יבינו למה. "למזלה" יום לפני הטיול סבתא שלה נפטרה והיא שמחה ולא הלכה לטיול.

אחרי הטיול כל בני הכיתה הגיעו הביתה של אימי לנחם אותה, היא נהייתה החברה הכי טובה של מלכת הכיתה ונהפכה למקובלת.

כאשר אימי ואבי התחתנו, אמא של שרון ראתה את אבא שלי, ואמרה שהוא דומה לשרון הבן שלה.

תנועה זו נהגה לקיים מפגשים לגיבוש, משחקי יצירה והרבה שירים של השבט

תנועה זו כבר לא קיימת

אמא ואבא של אימי- אברהם וצופיה .

שני אחים- דודי (הסנדביץ') ומוצי (הבכור) .

אימי הקטנה ביותר, בת זקונים .

הווי משפחה

לאחיה של אימי היו בריתה וחתונה, לאחיינים היו בריתות
ארוע נוסף הוא החתונה של הבת של האח הבכור של אימי ונולדה לה ילדה .

מנהג קבוע הוא שכל שישי היו מתכנסים לארוחת ערב, כל המשפחה המורחבת.
בנוסף, מדי פעם היו טסים לחו"ל והיו נפגשים בפארק .

מאכל אהוב שסבתא של אימי ז"ל הייתה מכינה היה בורקס וגולש ,
מאכל אהוב של אימי היה חמין - עד היום .

שיר אהוב של אימי הוא שיר הנושא של הסרט "אהבה בשחקים" של טום קרוז take my breath away .




היכרות, נישואין ומתחתנים!


אימי הלכה עם חברותיו לדאנס בר. חברתה התחילה עם אבא שלי וכשאמא באה' הוא ביקש מהחברה איתו הטלפון של אימי. אמא בהתחלה לא כל כך רצתה אותו, אך לקחה את הטלפון שלו. במועד אחר רצו החברות שוב לצאת אך לא היה להן איך ליסוע (לאמא לא היה רישיון) אז התקשרה לאמא בכדי שיסיע את כל החברות. מאז ועד היום הם ביחד. אבא היה רומנטיקן, היה פותח את הדלת ומביא לאמא את הג'קט שהיה לה קר' בימי שישי שהיה מתארח, היה מביא לאמא פרחים, ולצבא היה מביא לה שוקולד.

אבא פחד ממוסד נישואין ובגלל זה הורי היו חברים 6 שנים. בערב יום שיש אצל סבתא בבית, אמא הוציאה בקבוק יין מהארון ואמרה תגידו מזל טוב מתחתנים. אבא התבייש אבל לא הייתה לו ברירה.

את החתונה ארגנה אימי לבד עם החברות
הם התחתנו בתאריך 00\12\7, י' בכסלו התשס"א
החתונה הייתה בשפיים, בקירות שקופים , הגן השקוף. השתתפו כ-400 אורחים וחצי מהם לפחות, היו צעירים. כל הדרך לחופה אימי בכתה ואבא התרגש נורא.



צבא

אימי שירתה בצריפין בחיל הקשר. הייתה בתפקידה משק"ית תקנים (הקצאת מכשירי קשר לגדודים בשטח) .
שירתה בשנים 1994-1995.


עבודה ולימודים


אימי עבדה אחרי הצבא בבית דפוס כעבודה מועדפת במשך שנתיים. לאחר מכן עבדה  בחברת ביטוח הראל בתפקיד מסלקת תביעות גוף (מפצה נפגעי ת"ד) , עד היום
בנוסף עברה אימי קורסים והדרכות בתוך החברה עצמה .





אבי

שם אבי ועל הלידה
אבי נולד בניתוח קיסרי. לאחר שהיה במצוקה


כינויים לאבי
חבריו של אבי לעבודה קוראים לא קוץ.


הבית
הבית של אבא שלי היה ברמת גן ברחוב ידידיה 4.

בית ספר
אבא שלי היה בבית ספר יסודי הלל ומשם עבר ל"אורה מודיעין"

במהלך 3 שנים, אבא שלי עבר 4 תיכונים.

סיפורים מעניינים של אבי
בכיתה י' בפורים, אבא וחבריו התחפשו לשוטרים והחליטו לקשור לגדר עם אזיקים ילדה מהכיתה במשך 3 שעות!!!

סיפור נוסף הוא שבכיתה י"א אבא שלי קפץ ראש לכינרת ופתח את הראש.

גיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות של אבי התחיל בגיל 14

הבר מצווה של אבא שלי הייתה קטנה וצנועה מהסיבה שסבא שהיה מאוד מחובר אליו, נפטר חצי שנה לפני. היה כיף לפגוש את כולם אך עדיין עברה התחושה שבא של אבא לא נמצא

בתקופת הנוער אבא שלי תמיד היה מקובל. היה השטותניק של הכיתה וכולם צחקו ממנו 

תנועת נוער
אבא שלי היה בתנועת נוער צופים

לאבי קוראים ערן, נולד בשנת 1971 ב-24.12

קראו לו ערן על כך שנולד והיה ערני

שם המשפחה של אבי הוא קוצקי. השם נקבע על ידי רב מאוד חשוב ביהדות. הרב מקוץ שהיה אחד ממנהיגי חסידות גור. ואנו ההמשך של השושלת

אנו במשפחה קוראים לו צ'וצקלה ואנחנו קוראים לו אבוש ובושי

הבית היה בעל 3 חדרים. האווירה הייתה משפחתית וחמה

באותה תקופה עבד אבא שלי בלונה פארק ובמסעדה של דודתי

סגנון הלבוש היה בסגנון שנות ה-80

התנועה הייתה מבחינת אבא שלי דבר מאוד מהנה וכל פעם אבי חיכה לטיול השנתי

הבית
לאבא שלי 2 אחים: גל ואפרת

גל היה הקטן ביותר, והיה כמו בנו של אבא שלי. היה משקיע בו המון
אפרת היא האמצעית. כאשר הם התבגרו, הם התחברו יותר ויותר.


נישואין
אבי אהב באימי את הכיפיות בה. היה כיף להיות בחברתה

מבחינת הפרנסה, הכל היה שווה בשווה. אבא דאג לעניינים הכספיים אך שילמו הכל חצי חצי

לאמא ואבא שלי היה כלב אמסטף וכאשר נולדתי היו צריכים ליפרד ממנו. אבא שליבכה המון כאשר נפרד ממנו. הוא היה כמו בנם הבכור

עבודה ולימודים
אבא שלי עובד כיום כמפיק ותוכניות טלוויזיה וקולנוע
תחום זה עניינן אותו. זו לא עודה קבועה ולא צריך לשבת במשרד כל היום. מטיילים ומצלמים במקומות שונים בעולם



אירועים היסטוריים
אבא חווה בתור ילד את מלחמת לבנוון הראשונה. מלחמה זו הייתה מאו קשה. כל לילה היו הרוגים. זה היה מצער
ארוע נוסף היה רצח רבין. אבא שלי שמע את נאום רבין והסכים בדרכו וחשב שהולך להביא אותנו לתקופה טובה. ןטז הגיע הארוע המצער, הרצח



צה"ל
אבא שלי היה בצה"ל בין השנים 1990-1993.
הוא שירת ביחידת נ"מ אשר הייתה אחראית על הגעת ושינוע טילי הפטריות במהלך מלחמת המפרץ הראשונה

מאז תקופת הצבא אבא שלי הפך לבוגר, הפסיק להיות שטותניק והתסתכל על החיים בצורה שונה
אבי ומפקדו התחברו ונשארו חברים עד היום



היחסים של אבי ושלי
אני אובא שלי זה קשר מיוחד.
אני אומרת, שזכיתי באב שאין לכל אחד. תורם לזולת, אכפתי ןלא חושב רק על עצמו.
הוא משקיע בי המון ותומך גם שלא כל הולך.
אני והוא מחוברים מאוד.  הקשר שלנו הוא יותר מאבא וילדה. הוא גם אוזן קשבת וחבר וחברה.
מאז שהייתי קטנה, יש לנו הסכם. אף אחד לא אוהב את השני יותר.



המסר של אבא שלי הוא שאני אהיה מאושרת ושתמיד אדאג לא לפגוע באחרים



















אחותי



לאחותי קוראים רותם ושם המשפחה שלה הוא קוצקי
על השם של אחותי היו התלבטויות, רצו לקרוא לה גם הדר כי היא נולדה בחודש אדר.
אחותי נולדה ב-3\3 בשנת 2006, בתל השומר, במשקל 2.750 ק"ג. התאריך שלה נפל על חג פורים
היא גדלה בגן "אחר", עברה לגן רקפת ומשם לבית ספר יהל"ם
בבית ספר היא תלמידה טובה, סקרנית וכשהיא היא מחליטה שהיא לומדת, היא לוקחת את זה עד הסוף וציוניה נאים, אפילו עברה את שלב א' של המחוננים.
תחביבה של אחותי הם לעשות כושר לעצמה, לשמוע שירים של ראפרים ולשחק כדוריד, כדורגל ולרקוד.
כיום, אחותי בת 10, בכיתה ד', ילדה קופצנית, חסרת תקנה ומלאת אנרגיה
מכיוון שאחותי עדיין קטנה, היא גרה בבית עם כל המשפחה ונהנת מכך.
חבריה של אחותי הם מהבית ספר, והיא מארחת אותם בביתנו.
כמו רוב חבריה של אחותי, היא מעריצה את ארז שרון, "איזי"
אחותי שואפת להיות שחקנית, כמו "דר זוזובסקי"

בכתה א' חלתה אחותי במחלת הנשיקה במהלך חודש שלם.

כל הזמן החום היה בקרב 40 מעלות, וישנה כל הזמן. המחלה גרמה לה לא לעשות כמעט כלום, ולכן ירדה הרבה במשקל.



רותם נולדה כג'ינג'ית עם עיניים כחולות
ועכשיו, רותם בעלת עיניים ירוקות, שיער שטני, ארוך ומטולטל מלא בבקבוקים

לי ולאחותי יחסים מיוחדים. קודם כל, מאז גיל קטן ישנו ביחד.
שתינו היינו שטותניקיות ואהבנו לבלות ביחד.
אנו בדרך כלל רבות ואחרי שנייה מתנהגות כאילו לא קרה כלום.
מה שבטוח, אנו יודעות שאי אפשר בלעדינו, יש לנו נוכחות ואנחנו מרגשות ותומכות אחת בשנייה





אחי

לאחי קוראים יואב,
שמו נקבע על פי כך שאני הצעתי את השם ואהבתי אותו, כאשר רצינו לדעת איך לקרוא לו נזכרתי גם בילד מהחוג שהיה לי שקראו לו יואב. 
יואב נולד בשנת 2011 בתל השומר, הוא שקל 2.950
אחי בעל עיניים חומות וגדולות, שיער קצר בצבע ג'ינג'י!
אני מאוד אוהבת את אחי, הוא מיוחד מאוד

בגיל 8 חודשים, נגע אחי במפזר חום ונכבה.ידיו היו מלא שלפוחיות במשך כמה שבועות.

על שמו היו התלבטויות. רצו לקרוא לו מתן או יובל.

תחילה, הוא היה בגן נעמת ואחר כל עבר לגן צפתי.

תחביביו של אחי הם לשחק במספרים ובאותיות באנגלית, לצייר ולשיר

כיום, אחי בן 5, עדיין קטן ולכן גר עם כל המשפחה

כבר מגיל 4 וחצי ידע לקרוא ולכתוב

אני בדרך כלל לוקחת אותו מההסעה בחזרה הביתה. אני מטפלת בו ולוקחת עליו אחריות. הוא מחזיר אהבה לכל מי שנותן לו אהבה.